1. בפניי בקשה למתן הוראות, אשר הוגשה על ידי עו"ד שמואל לביא (להלן: "הנאמן"), במסגרתה הודיע הנאמן, כי מאפיית עבד אלנבי (2005) בע"מ (להלן: "הנושה") לא הגישה את תביעת החוב ואת הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב עד למועד, שנקצב בהחלטה מיום 30/10/13.
2. הנאמן ציין בבקשה, כי היה על הנושה להגיש את תביעת החוב עד ליום 01/12/13, ואילו ביום 03/12/13 הגישה הנושה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב.
3. הנאמן הוסיף וציין בבקשתו, כי לאור האמור בהחלטה מיום 30/10/13, הוגשה הבקשה לאחר חלוף המועד, ומשכך, על פי ההחלטה מיום 30/10/13, מופטר עו"ד עמאד אל חאג' (להלן: "החייב") גם מהחוב לנושה נשוא הבקשה.
4. בתגובה שהוגשה על ידי הנושה טענה הנושה, כי מאחר והחלטת בית המשפט מיום 30/10/13 הומצאה לנושה ביום 07/11/13, סברה הנושה, כי, כמקובל, עומדים לרשותה 30 ימים מהמועד בו התקבלה ההחלטה במשרדה, ועל כן לא חלף המועד להגשת הבקשה להארכת המועד ותביעת החוב.
5. יצוין, כי בעקבות בקשה שהוגשה על ידי החייב, להורות על סגירת תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדו על ידי הנושה לאחר שהצעת ההסדר שהגיש אושרה בהחלטה מיום 03/06/12, לאור עמדת הנושה, כי הינה זכאית להמשיך ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב, ולאחר שהתקיים ביום 03/10/13 דיון, ניתנה ביום 30/10/13 החלטה, לפיה נקבע, כי חובו של החייב לנושה הינו חוב בר תביעה במסגרת הליך פשיטת רגל וכן בוטלו הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי הנושה כנגד החייב. כן נקבע בסעיף 14 להחלטה כדלקמן:
"המשיבה רשאית להגיש תביעת חוב לנאמן בצירוף בקשה להארכת מועד להגשתה בתוך 30 יום מהיום. יובהר כי אם תבחר המשיבה שלא להגיש תביעת חוב יהא המבקש מופטר אף מחוב זה. הנאמן יפעל לבדיקת הבקשה להארכת מועד ותביעת החוב בהקדם, וידווח אודות תוצאות הבדיקה לתיק בית המשפט".
6. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת הנאמן למתן הוראות, בבקשת הנושה להארכת המועד, הן זו שהוגשה לנאמן והן זו שהוגשה כתגובה לבקשה, ובהחלטתי מיום 30/10/13, סבורני, כי אין מקום להיעתר לבקשת הנושה להארכה נוספת של המועד להגשת תביעת החוב.
7. מעיון בבקשת הנושה עולה, כי הנושה ניהלה הליכי הוצאה לפועל שונים כנגד החייב מאז שנת 2007 ולבטח ידעה, כעולה מסעיף 6 לבקשתה להארכת המועד, עוד בחודש אפריל 2013 על הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו כנגד החייב. הנושה לא עמדה בהחלטה שניתנה ביום 30/10/13, אשר האריכה לנושה המועד להגשת הבקשה להארכת המועד ותביעת החוב, הגם שהיה בידי הנושה די זמן והותר להיערך להגשתה.
8. לשונה של הוראת סעיף 14 להחלטה מיום 30/10/13 ברורה. המועד להגשת הבקשה ותביעת החוב הוארך עד ליום 01/12/13 והנושה אינה מצביעה על נימוק כלשהו, שיש בו כדי להצדיק הארכה נוספת של המועד להגשת תביעת החוב.
9. זאת ועוד, לא ניתן גם להתעלם מן העובדה, כי גם אם היה מתברר, כי לא הייתה לנושה ידיעה מראשית ההליך אודות הליכי פשיטת הרגל שמתנהלים כנגד החייב, הרי עדיין לבטח ידעה הנושה אודות ההליכים המתנהלים כנגד החייב מחודש אפריל 2013, כעולה מבקשתה להארכת מועד, ובמועד זה היה עליה להגיש בקשה להארכת מעוד להגשת תביעת החוב ולא להמשיך ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל פרטניים כנגד החייב.
10. הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") קובעת כדלקמן:
"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".
מועד מתן צו הכינוס הוא המועד, שבו מתחילה להימנות תקופת 6 החודשים, הקבועים בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל.
11. גישת בתי המשפט למתן הארכת המועדים להגשת תביעת חוב הינה ככלל, נוקשה. גם על פי גישה מקלה, שמצאה ביטויה בפסק הדין ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (פרסום נבו), 21/08/12, אי הידיעה אודות הליך פשיטת הרגל ומתן צו הכינוס אינו תנאי מספיק כדי להעניק ארכה להגשת תביעת חוב, ובכל מקרה יישקל השיקול, הנוגע להליך חדלות הפירעון ולמידת השפעת הארכת המועד להגשת תביעת החוב על הליך חדלות הפירעון בכללותו. ובלשונו של כב' הנשיא גרוניס:
"קביעת היקף החריג הקבוע בסעיף 71(ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך.
אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת".
12. בנסיבות ענייננו, מודעת הנושה, על פי האמור בבקשתה, עוד מחודש אפריל 2013 על הליכי חדלות הפירעון, ואולם, טרם הוגשה על ידה בקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב ותביעת החוב עצמה, הגם שניתנה לה, במסגרת ההחלטה מיום 30/10/13, ארכה להגשתם עד ליום 01/12/13.
הליך חדלות הפירעון אינו נמצא בתחילתו. אדרבה, מדובר בהליך בשלב מתקדם ביותר, שבו נבדקו תביעות החוב, אושרה הצעת ההסדר של החייב, חולק הדיבידנד לנושים וכל שנותר הוא ליתן צו לפי סעיף 35(י) לפקודת פשיטת הרגל, המעיד כי החייב עמד בחיוביו על פי הצעת ההסדר.
13. משהנושה לא עמדה בארכה שנקצבה לה ביום 30/10/13 ולא הגישה את הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב ותביעת החוב עד למועד שנקצב, איני סבורה, כי יש מקום ליתן לנושה ארכה נוספת, שיש בה כדי לעכב באופן משמעותי את סיומו של ההליך.